רוצה לדעת עד כמה אנחנו רוצים להיות "BIG4"?
להיות "ביג4", נשמע מאד קורץ, מפתה. כל אחד רוצה להיות כמו החברה הגדולה ביותר בתחומו. האמת? גם אנחנו. אבל. לא כמוה"ביג4", וגם לא דומה:
המשרד שלנו אינו חיקוי של שום דבר אחר. אנחנו לא מנסים לחקות אף אחד. או ליתר דיוק, לא רוצים לחקות אף אחד. למה?
לכל אחד יש את הזהות שלו. המקום שהוא מרגיש שנכון לו, המקום שבו הוא מרגיש שהוא נותן ערך מוסף של ממש.
לנו, מאוד ברורה הדרך, והמקום אליו אנחנו צועדים, ומתקדמים. מה הדרך שלנו?
ארוכה. מכירים את הסיפור על הדרך הקצרה שהיא ארוכה והארוכה שהיא קצרה? אז זהו, שבדרך למצוינות אין קיצורי דרך או עיגולי פינות. תשאלו את מייקל פלפס / ג'ורדן / אואן או ג'קסון (טוב, מייקל ג'קסון הוא לא בטוח דוגמא מתאימה…). ההבנה הזו, היא השלב הראשון.
מהנה. אם כבר עובדים קשה, צריך למצוא את הדרך גם להפיק מזה הנאה. הנאה מאתגרים חדשים. הנאה מעבודת צוות. הנאה מעבודה שהלקוח קוצר את פירותיה. הנאה מעבודה ממנה למדת מה צריך לעשות טוב יותר בפעם הבאה. הנאה מעובדים שגדלים ומראים שההשקעה היתה שווה. הנאה מלקוח שהתחיל כחברת סיד, ומוכר במיליונים. הנאה מללוות לקוח שהפך לחבר, שהיו לו חלומות ורעיון מהפכי, ואת הדוח האחרון של החברה לפני סגירה כבר עשית בלי לקבל שכר טרחה…
מאתגרת. הדרך למעלה, כבכל עליה, היא טיפוס. טיפוס ארוך ומתמשך, עם מעט נקודות צל בדרך, למנוחה קלה לקראת ההמשך. גדילה פירושה התמודדות ולמידה של סוגיות, נושאים ומורכבויות חדשות. אתגרים ניהוליים עם גידול מהיר בצוות המשרד (איך שומרים על האיכות והדרך עם עובדים חדשים?).
ובסוף?! מספקת.